<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פ"מ</h1>
<h2>דף ס:</h2>
השינה וההקצה הם בחלק אחד מן הגוף או בחלק מן הנפש או משניהם. וזה כי השינה וההקצה הפכים. וההפכים יסבלם נושא אחד בשני זמנים. כמו הראות והעורון והבריאות והדומים להם שהם הפכים. וינשאו בחלק אחד מן הגוף בשני זמנים. והשינה וההקצה יחייבו החושים. שההקצה היא סימן שירגישו החושים כל אחד ההרגשה המיוחדת לו. ובהעדר ההרגשות היא השינה וההפך ההקצה. ויש ביטול הרגשה שאינה שינה כמו בהחלש אברי הבעלי חיים המיוחדים לחושים כחושי הזקן והחולה אשר לרוב הימים ולכובד המחלה תתבטל מהר כח הרגשת החושים. ויש אשר יהיה שרוח החיים אשר מוסדו בלב אסור ברהטים ונעצר בצנורות ולא יוכל לרוץ במקורות ולא יעבור דרך מעבריו מצרות המעברים שיקרה בסיבת צמח ילד בהם או לתגבורת קווצות או לחולש' הרוח' ולתגבורת המחזיק או בסיבות אחרות שכתבו הרופאים ארוכות וקצרות ומזה יתבטל כח ההרגשה מכל אברי החושים וזה אינו שינה אבל יקרה בהקצה. לנפש קצה. כאשר יוצרו רצה. ואולי יכופר עונו ונרצה. ועתה נבאר סבת בטול ההרגשה שהיא סיבת השינה. וידוע שהמאכל מתבשל תחלה באצטומכא מעט ומשם הולך אל הכבד דרך סמפון או סמפונות ומשתנה שם לתולדתו ומקבל צורת דם ומשם יוצא דרך מקורו' והולך אל הלב והלב שולח לכל אחד מן האברים החלק הנאות לו והצריך לגדלו ולזונו ולהשיב בו מה שיתיך ממנו החום הטבעי כמו שבארתי כבר בתועלת האברים ובאברים מתבשל הדם ההוא ומשתנה לצורה נאותה לכל אחד מהן. ודע כי סבת השינה היא בסבת העשן היוצא מן האצטומכא כבישול הראשון והולך אל הלב החום הטבעי אשר מוסדו בלב מעלה העשן ההוא אל האלקים העליונים מן הגוף כמו שבארתי קצת בהנהגת הבריאות בפ' השינה. וזה מעשה החום הטבעי להעלות לראש העשן הדק והקל בעוד שהמאכל מתבשל. ובבא העשן ההוא אל עליונות מוח הראש אז הוא בתכלית עלייתו ומשם מתקבץ ומתעבה ומתקרר מפני קרירות המוח ומשתנה מקלות לכבדות. או אולי התערב בעשן ההוא לחות כבד בבואו עד המוח הקר לא מצאו הדברים בכבדים מקום לעלות והכבידם הקור והורידם לאברי החושים כמו שמבוארת הפעולה הזאת בעצמה שיפעל החלק האמצעי מן האדים באד הלח מפני קרירותו ומקבלים שם צורת המים ומטר נתך ארצה והקר שבו יעלה עד מקומו המוכן לו. לעלות אל גבולו. הוי המרבה לא לו. וכן ימצא בקדרה כי העשן יעלה עד הכסוי ויתעבה שם וישוב מים ללחותו ויטפו משם טיפות לפי שלא מצא לעלות יותר. וכן מעשה המאכל בהיותו בתכלית העליה ירד לאברי החושים ומבטל ההרגשה לפי שהעשן ההוא סותם דרכי מקורות ומעברות רוח החיה ודוחה מהם החום הטבעי שהוא סבת ההרגש ובהעדר ההרגש תהיה השינה. ראיה לזה שכל מאכל עשני מכביד הראש ומישן האוכלו כמו היין החדש וכן היין חי וכן מעלה עשן כל שהוא. וכן ימי הנערות מסבבין השינה לפי שכל מאכלם מבושל מהרה ומרוב דקותו עולה פתאום אל ראשיהם עם החום הטבעי הגובר בהם. וכן האנשים אשר מקורותם צרים וכן הננסים אשר ראשיהם גדולים אוהבים לנום שצרות המקורות והמעברות מעכב העשן לעלות בקלות ומדי עלותו מביא השינה ותתארך השינה עד כלותו לעלות ועד התבשלו בחושים בחום הטבעי אשר בם והננסים לפי שראשיהם גדולים והמוח גדול לקרר העשן הקרירות ההוא מאריך השינה. לפיכך בעלי המרה השחורה שהם קרים ויבשים בטבע לא יעלה לראשם עשן גדול לכן הם ישנים מעט. ולפי מאמרנו זה סבת השינה קור וחום החו' שבלב מעלה העשן וקרירות המוח מורידו כאשר כתבנו. ואחר שבארנו בקצרה סבת השינ' וההקצה נבאר ענין החלומות וסבותם. ומאיזה חלק הם באים ויסודותם. לתולדותם למשפחותם לבית אבותם.
